מה בין הישרדות לבין מנועי החיפוש?

האם הישרדות היא שהניע את מנועי החיפוש הפנימיים שלנו לאורך ההיסטוריה?
נסיעה באוטובוס של שעה ארבעים וחמש דקות בכל כיוון. ואז הליכה של כעשרים דקות ליעד. סך הכל כארבע שעות מהחיים, שעתיים הלוך, שעתיים חזור. ואני שואלת 'למה?'. למה אנחנו עושים דברים אפילו כשזה מרגיש שזה מעל לסיבולת שלנו? מהו הדלק שמזין את כלי העבודה שלנו, את אותם מנועי החיפוש הפנימיים שבנו שדוחפים אותנו בכל אתגר מחדש לנקודת פריצה חדשה, מופעלים כחיה בחושי הישרדות אינסנקטיבים. תמיד מוצאת עצמי מופתעת לגלות ש"רף" היכולת שלי כמות שחשבתי אותו , הוא מסתבר הרבה יותר גבוה מכפי הנחתי. אפשר לראות את זה בכל כך הרבה תחומים: ספורטאים עקביים שמתמידים באימוניהם כדי לשפר את השיאים שלהם. רקדנים ומתעמלי גוף שדוחקים את עצמם כדי להשיג ביצועים טובים יותר. אמנים וציירים שמקדישים חייהם לחומר וליצירה.
בהסתכלות נוספת אפשר להבחין שהקושי אותו אנו חווים יכול לשמש בעבורנו כאמצעי נהדר לבקר ולבחון מצב נתון לשם התקדמות, הרי אם הכל הולך חלק ולא מורגש אתגר, אזי כנראה עומדים במקום. מכאן , אם נחדד את הנקודה הזו ונטמיעה בנו, נוכל למעשה לצבוע ולו בקצת את תפישת המציאות שלנו: מה שקודם הרגיש לי כקושי ודכדך הרגשתי, היום נתפש בחושיי כהזמנה להשתפר לגרסה טובה יותר של עצמי , ברגע שאפצח את האתגר/ אשפר ביצועיי, וכו'. או לפחות אתחיל בלשאול 'למה'.
הנושא מתחיל מעט להסתבך עקב כל אין קץ השפע הרבגוני והעשיר היש בימינו. כל כך הרבה פיתויים, אפשרויות, הצעות , כיוונים. הכל מסוונר ומפתה ומזמין . אז במה לבחור? במה להתמקצע? מה ללמוד? באיזה כיוון להתפתח? פעם שמעתי שבעבר היה הרבה יותר פשוט, הבן לרוב המשיך את מלאכת אביו, והבנות היו אחראיות על משק הבית. והיום, היום מכונות ותעשיות החליפו את רוב מקצועות העבר, וגם פינו את הנשים ממרבית מטלות תחזוקת הבית בזכות המהפכה התעשייתית. זה יצר שעות פנויות ביממה, וכתוצאה, אנשים חיפשו כיצד ובמה למלא את הזמן הזה, ואת עצמם. ומאז, אלו תעשיות שלמות, אימפריות , שקצרה היריעה מלהרחיב את אשר אנחנו מכירים וחיים בתרבות הצריכה והנהנתנות. וגם בכל השפע הזה כבר מאס האדם ושואל במה עכשיו יכול להזין את עצמו.
וכעת, אשוב לנושא בו פתחתי, מנוע שמניע אותנו מעבר לנקודת השבירה שלנו, כדי לפרוץ גבולות ולהציב רף חדש, שגם אותו נפרוץ בבוא העת ברף אחר חדש. כמו שידוע שבכדי להיות מומחה בנושא מסויים יש צורך בהתמקצעות של כעשרת אלפים שעות בתחום.
אז לסיכום, אחבר את שתי הנקודות המצויינות הנ"ל בשאלה: בתוך כל שפע האפשרויות סביבנו, כיצד אנחנו יודעים שהדבר בו אנחנו בוחרים להשקיע מרצנו, הוא הנכון לנו, ואין התבלבלנו כתוצאה מההשפעה האינטנסיבית של המדיה והסביבה עלינו ? כיצד לשמור על איזון ובהירות ולראות נכון בתוך כל ערפל השפע ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.